פסק-דין בתיק תע"א 1053-07

1.         התובע התקבל לעבודה כשף מלון נובוטל בירושלים ביום 4.7.05 וסיים עבודתו לאחר פיטוריו ביום 2.1.06. האם זכאי לפיצוי על פיטורים שלא כדין? האם זכאי לגמול עבור עבודה בשבתות? אלו שתי השאלות שנותר לנו לדון בהן.

2.         בפתח הדיון הודיעו הצדדים על כי הגיעו להסכמה ביחס לרכיבי התביעה הבאים: חופשה - היתרה לזכות התובע 4,575 ש"ח, הפרשי שכר - 1,000 ש"ח, הפרשים בגין אי הפרשות לקרן השתלמות - עומדים על סך 4,350 ש"ח. בעניין האחרון הנתבעת למעשה הסכימה להשאירו להכרעתנו. בעניין ההפרשות לקרן השתלמות נאמר כי הדין עם התובע הן לגבי הזכות והן לגבי שיעורה וכך פוסקים אנו, ומחייבים התבעת לשלם לו הסכום הנ"ל.

3.         הצדדים התמקדו אפוא בדיון ובסיכומים בשני הרכיבים עליהם לא הייתה הסכמה ובהם עלינו לענות. האם מגיע לתובע פיצוי על פיטורים שלא כדין בשל צורת הפיטורים? וכן, האם זכאי התובע לתשלום עבור עבדוה בשבתות או בגין אי מתן מנוחת פיצוי עבור העבודה בשבתות?

4.         לטענת התובע נחשף להטרדה מינית שהוטרדה עובדת על ידי מנכ"ל המלון. בשל כך התנכלו לו ופיטרו אותו. עוד טען כי הוביל גידול משמעותי, בהיקף הפיעלות של המטבח והמחלקה עליה היה אחראי. לנוכח הגדלת היקף הפעילות ובשל כך שהמחלקה פעלה בתת תקינה (חסר של עובדים) נאלץ לעבוד 7 ימים בשבוע, 16 שעות כל יום. הואיל ולא קיבל ימי מנוחה שבועיים, יש לפצותו בסכום של 22,385 ש"ח עבור 36.7 ימי מנוחת פיצוי להם היה זכאי.

5.         לטענת הנתבעת התובע פוטר לאחר שנמצא, כי דרש לקבל שוחד מאת ספק של המלון. באשר למנוחת הפיצוי, הרי שהתובע לא עבד בשבתות ולא עבד בהיקף שטען לו. התובע התגורר במלון, שהעמיד לרשותו חדר עם כל השירותים. לנוכח זאת שהה התובע במרבית הזמן במלון, כיוון ששם התנהלו חייו אך הוא לא עבד כל הזמן. בכל אופן התובע היה מנהל ולא חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה.

6.         לפנינו העידו התובע, מר צ'יקורי, מנהלת האירועים, מר אחמד עבד אללה, גב' סימה פרנסה, מר שיכר שלמה. כן הוגש לנו תצהיר של מר דודו יגר אך הוא לא נחקר עליו. תמליל הקלטת שיחה בין מר יגר לבין התובע הוגש והתקבל.

הכרעה

7.         אקדים ואומר כי עדות התובע לא עשתה עלינו רושם מהימן. הסבריו לגבי הדברים שנרשמו בתמליל לא סבירים והם נסתרו על ידי העדים האחרים שעדותם הובאה בפנינו.

            האם היו פיטורי התובע שלא כדין? והאם הוא זכאי לפיצוי בגין צורת הפיטורים?

8.         כעולה מהראיות, התובע דרש מספק דברי המאפה של המלון, דודו מחברת גל קייקס בע"מ (להלן: "הספק"), להביא לו "כסף מזומן" בשיעור 5% מגובה ההזמנות. הדרישה הייתה שיביא 10,000 ש"ח במזומן במעטפה. דברים אלה נשמעים בשלוש קלטות שהוגשו לנו ומר יגר דודו חזר והדגישם בתצהירו שהוגש. יש לזכור כי התובע ויתר על חקירת מר יגר, הספק. לטענת התובע (פרו' עמ' 4 שו' 8-15) הספק היה מחויב למכור במחיר מסוים ולא יכול היה לתת הנחה הואיל ואף גורמים אחרים ידרשו הנחה בשיעור דומה. לכן, ההסכם עימו היה כי ההנחה תינתן במזומן, ישירות למטבח, ובכסף יעשו פעולות במטבח. הסבר זה אינו סביר בוודאי עת עסקינן בגוף גדול כמו הנתבעת שהיא חלק מרשת של בתי מלון. עבודה בצורה של מעטפות מזומנים שעוברות מיד ליד, מבלי להירשם, אינה מתיישבת עם כללי ניהול החשבונות הקבועים בדין. טענת התובע אינה מתיישבת אף עם עדות העד מטעם התובע מר צ'יקורי, שאמר שלא הייתה מציאות בה הועברו כספים מזומנים במעטפות (פרו' עמ' 14 ש' 3-1).

אף מר שיכר שלל לחלוטין גרסה זו ואת סבירותה (פרו' עמ' 19 ש' 31-32 וכן עמ' 28 ש' 30-31). הדרך לקבל הנחות, כפי שהעיד מר שיכר, הייתה על ידי קיזוז מהחשבון הבא. יתר על כן, לא היה זה תפקידו של התובע, לטפל בקבלת הנחות. העדויות האמורות מקובלות ומהימנות עלינו. אנו דוחים את גרסת התובע לפיה מדובר היה בהנחה שניתנה. לכאורה, עולה כי מדובר היה בדרישה לתשלום כספים ישירות לידי התובע תמורת המשך העבודה עם חברת גל קייקס, ושלא כדין. דברים עלה עולים באופן מפורש שאינו משתמע לשני פנים, מהקלטות. נציין כי הוגש תצהיר מטעם מר דודו יגר - הספק - ממנו נדרש השוחד, וזה אישר שאכן נדרש לשלם שוחד. התובע ויתר על חקירתו.

9.         לאחר שהדברים התגלו פוטר התובע לאלתר, מבלי שניתנה לו זכות שימוע. אכן ראוי היה ליתן לו זכות שימוע. יחד עם זאת, במקרה זה הדברים היו ברורים ומעשיו של התובע היו חמורים ביותר. מתמליל הקלטת עולים בבירור מעשים פליליים חמורים המצדיקים את הפסקת עבודתו של התובע על אתר. הדברים הנשמעים בקלטת אינם יכולים להתיישב עם הסבר כלשהו, למעט המעשה הפלילי שייחסה הנתבעת לתובע. בנסיבות אלה לנוכח חומרת הדברים, נכון היה לסיים עבודתו כאמור.

נציין כי, זכות טיעון הינה זכות יחסית ואי מתן זכות טיעון אינו מאיין תמיד את הפיטורים באופן אוטומטי.

גם למעביד יש זכויות. חלק מזכויותיו (ואף חובתו בין היתר כלפי עובדים אחרים) הינה להגן על העסק ולמנוע את קריסתו במקרים מתאימים. במקרים של עבירות מעין אלה, שבוצעו לכאורה על ידי התובע, חל סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 המאפשר שלילת פיצויי פיטורים. (נדגיש כי בדידן אין אנו עוסקים בפיצויי פיטורים אך הבאנו סעיף זה לצורך היקש וגזרה שווה). יש לזכור כי מדובר בעובד בכיר ביותר ובעבירה חמורה ביותר שגילויה בדרך כלל קשה ושהייתה עשויה לגרום לנתבעת הפסדים ונזקים קשים. נעיר כי במקרה דנן (כעולה מהראיות) לא הוגשה תלונה במשטרה, הואיל והמלון ביקש לשמור על שמו הטוב של המלון, בעיקר בעת בו נעשו בו שינויים משמעותיים.

לסיכום נאמר כי בנסיבות דנן כשהדברים על פניו ברורים לנוכח האמור בקלטת ולאור חומרת המעשים, רשאית הייתה הנתבעת לסטות מהכלל לפיו יש ליתן חובת שימוע. בכל אופן, לנוכח חומרת מעשהו של התובע, אי מתן זכות השימוע אינו מצדיק חיוב הנתבעת בפיצויים בשל כך.

בשולי עניין זה נאמר, כי טענת התובע לפיה טפלו עליו עלילת שווא כדי להצניע את עניין ההטרדה המינית של המנכ"ל מופרכת. לא צריכים אנו לעסוק בשאלת ההטרדה המינית הואיל וטענת "הקונספירציה" של התובע כאמור נדחית על ידינו מכל וכל. קשירת שני העניינים יחדיו נעשתה רק בדמיונו של התובע אף אם יש להם קשר בזמן. (כל האירועים אירעו בשלהי חודש דצמבר. זהו הקשר היחיד). לנוכח זאת השאלה האם המנכ"ל הטריד או לא אינה מענייננו בתובענה זו.

מנוחת פיצוי בגין עבודה בשבת.

10.        התובע טען כי עבד כל הימים - 7 ימים בשבוע, 16 שעות ביום. תנא דמסייע הביא את מר צ'יקורי.

אף בסוגיה זו אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת ואת טענותיה. מהעדויות עולה כי התובע, גר במלון כל ימות השבוע וקיבל את כל השירותים מהמלון. זה היה חלק מחוזה ההעסקה עימו. מטבע הדברים קשה להבחין מתי היה התובע במלון כעובד ומתי כדייר, שזהו ביתו היחידי. מטבע הדברים מאחר והתובע גר במלון הוא היה "מציץ" למטבח. יחד עם זאת, אנו מעדיפים את הדברים שמסרו העדים האחרים. מר צ'יקורי שהעיד מטעם התובע מסר כי הייתה הנחיה לקחת יום חופש כל שבוע (פרו' עמ' 19 שו' 31-32). מר שיכר העיד כי התובע לא עבד בשבת הואיל ומדובר במלון עם הכשר ברמה גבוהה - גלאט - הרי שלא ניתן היה להעסיק עובדים יהודים במטבח בשבת. מי שהועסק בשבת היו עובדים ערבים.